מבחן ההורים הגדול- ביקורת תרבות

מבחן ההורים הגדול- לגיטימי או לא? #ביקורתרבות נתחיל בטוב: סופסוף תכנית בנישה שלי!! סופסוף שיח שהוא לא רק אוכל, ריכולים, בגדי ים ומי התחיל עם מי!! 😍😍 התכנית בהחלט מביאה לקדמת הבמה נושאים סופר חשובים ושלא נדונים מספיק, ומביאה מגוון הורים מעניין. בימים שהטלוויזיה מהווה את המחנך ומקור המידע הכי גדול שלנו, ראוי שיהיה שיח גם על הדבר הזה שהוא כל כך משפיע ובנשמתנו. מצד שני... 1. אין צורך להכביד על רגשות האשם שכבר יש על הורים בעידן שלנו. גם ככה הפסיכולוגיזציה מאשימה את ההורים בכל חוסר הצלחה של האדם הבוגר, מה שגורם להרבה אנשים לא לקחת אחריות על החיים שלהם ולהכנס למוד קורבני. אנחנו לא צריכים עוד מזה. שמעתם על הקונספט ״אמא טובה דיה״? לפי ויניקוט, יש מספר דרישות מאוד מצומצם מאמא- בעיקר לענות לצרכי התינוק ולא להזיק. השאיפה לשלמות, במקרה הזה- רק מזיקה. 2. נשים רגע את נושא הפרטיות והביקורת השיפוטית של הקהל על מה שקורה בבית בצד. מה קורה כשהילדים מרגישים שהכל שפיט? שהחיים שלהם הם חלק ממשחק ציבורי? 3. היפוך תפקידים: משימה אחת הייתה שהילדים מכוונים את ההורים עם מפה בנסיעה ברכב, ומשימה שנייה הייתה היפוך תפקידים- בה הילדים מתנהגים כמו הורים ולהיפך. זה אמנם נתן שיקוף סופר מעניין, אבל אני מתנגדת עקרונית לדבר הזה. יש תסביך שלם, מורכב מאוד סביב ״ילד הורי״ וגילוי עריות רגשי. מדובר במצבים בהם ילדים היו צריכים לטפל בהורים שלהם או לתפקד ממש כבני זוג, במובן של התמיכה הרגשית באחד הצדדים. לילד לא צריכה להיות אחריות רבה כל-כך לשלומו של ההורה או בכלל. לא אמור להיות לו ככ הרבה כוח לפני שהוא בשל לזה. הוא לא צריך להרגיש שההורה מתחתיו או שפוט שלו. ילד צריך להיות ילד, ולהרגיש בטוח שההורה יודע מה הוא עושה ונושא גם באחריות המלאה לשניהם, כדי שהוא יוכל להתפתח בצורה תקינה. מה דעתכם? תכנית מצויינת, ראויה או מביכה?